מכתבים לשצ'רנסקי

"כיתבו לאסיר ציון אנאטולי שצ'רנסקי, כיתבו ככל העולה על לבכם, כל אות עברית המגיעה אליו היא בשבילו תוספת כוח, אור, חום וחיים. אם לא עכשיו אימתי? עורו, הקדישו לאדם שהקדיש את חייו, רק דקות מספר. אל תתנצלו שאין לכם מה לכתוב!" במלים נרגשות אלה פונים לציבור יוזמי משלוח מכתבי-עידוד אל אנאטולי שצ'רנסקי.

כאות הזדהות עם אנאטולי שצ'רנסקי, אסיר-ציון שנידון ל-13 שנים ויושב כבר בכלא הסובייטי צ'יסטופולה שש וחצי שנים, פתחו תלמידי ישיבות לאומיות "מרכז הרב" בירושלים ואחרות, במבצע שליחת מכתבים מישראל לפי כתובתו בכלא צ'יסטופולה. גם אם כל המכתבים אינם מגיעים אליו, הם מגיעים לשלטונות בית-הכלא בצ'יסטופולה ומזכירים להם שאנאטולי לא נשכח - אומרים יוזמי המאבק.

מבצע שליחת המכתבים החל לציון יום הולדתו ה-36 של שצ'רנסקי. מצבו קשה מאוד. אמו, שביקרה אצלו ב-5 בינואר, לאחר חודשים רבים שלא הירשו לה להיפגש עמו, סיפרה כי הוא כולו עור ועצמות. במסיבת עיתונאים שקיימה בפאריס לפני כשבוע אביטל רעייתו, מסרה על שיחה טלפונית שקיימה עם אמו של שצ'רנסקי, אידה מילגרוים ממוסקווה; בשיחה סיפרה לה אידה כי ביקרה אצל בנה יחד עם אחיו ליאוניד. בפגישה, שנמשכה שעתיים, מצאה את בנה במצב קשה, עד שכמעט לא הכירה אותו, אבל רוחו לא נשברה.

עוד סיפרה רעייתו אביטל במסיבת העתונאים, כי בחודש יולי 1983 הבטיחו לבעלה כי ירשו לו לשלוח מכתבים והם יגיעו לתעודתם, ואפילו לישראל, אך שלטונות בית-הכלא אמרו לו: "שכח מזה, לשם לא תכתוב ואם תכתוב - המכתבים לא יגיעו". אמו אידה פנתה אל התובע בנדון [והוא] הורה לשלוח את מכתביו לפי הכתובת המיועדת, אולם בבית-הכלא אמרו לו, כי יש להם הוראה מגבוה, ושום הוראה אחרת לא תעזור. לאות מחאה פתח אנאטולי בשביתת-רעב, אך גם זה לא עזר.

אידה מילגרום פנתה בשעתו אל השלטונות הסובייטיים בבקשה לשחרר את בנה בגלל בריאותו הלקויה. בתשובה נאמר לה כי אין לשלטונות סיבה מספקת לשחררו. כן פנתה אל מזכיר המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ז'ורז' מארשה; מארשה אמר לה כי יורי אנדרופוב הבטיח לו, ששחרורו של אנאטולי יהיה תלוי בהתנהגותו בבית-הכלא, אך היא לא קיבלה תשובה מאנדרופוב, ופנתה שנית אל השלטונות, ושוב קיבלה תשובה שלילית.

את המכתבים שולחים במרוכז מישיבת "מרכז הרב" בירושלים, שם כותבים את הכתובת של אנאטולי שצ'רנסקי, את כתובת השולח יש לכתוב באנגלית.