קולות כפירה

"הדרך היא ויתורים הדדיים". "אני שונא לחשוב על כך, אבל הפתרון הוא מדינה פלשתינית." דברים שאמרו חברים מקיבוצי גוש עציון

בקיבוץ הדתי נשמעים לאחרונה קולות הקוראים למו"מ עם אש"ף ומצדדים בהקמת מדינה פלשתינית בשטחים. קולות אלה באו לידי ביטוי גם במשאל זוטא שקיים זה לא כבר "עמודים", הבטאון של הקיבוץ הדתי, בקרב חברי קיבוצים מגוש עציון, המשתייכים לקיבוץ הדתי, שמפלגת-האם שלו היא, כידוע, מפד"ל. עמיקם עם-שלם מראש הצורים, הקיבוץ הדתי, שאל עשרה חברים מקיבוצי ה "גוש", הממלאים תפקידים שונים בקיבוציהם, מה דעתם על האינתיפאדה, על הבעיה הפלשתינית ועל פתרונה.

ראשון הנשאלים היה מזכיר כפר עציון, המזוהה עם גוש-אמונים, אלישיב קנוהל, בוגר ישיבת "מרכז הרב" ובנו של המנוח דב קנוהל, ממייסדי כפר עציון, על השאלה כיצד יגיב, אם כפתרון לאינתיפאדה, או לאו דווקא, יחליטו הממשלה והכנסת על מתן שטחים תמורת שלום, השיב:

שמואליק דרורי, מזכיר ראש צורים, הציג היבט אחר - היחסים עם ערביי הסביבה. אמנם בגוש עציון יש מעט ערבים והרבה יהודים, אך לשולי הגוש נושקים כפרים ערבים גדולים. "לצערנו", הוסיף, "אנו בנויים גם על כוח עבודה שכיר מנחלין (כפר ערבי שכן לראש צורים)".

עלהשאלה, מדוע להסתבך ולא להביא פועלים יהודים? השיב: בנייני התשתית והידע מצויים אצל הערבים. בכלל, טוען שמואליק, נוצר במדינה מעגל קסמים. כדי למשוך יהודים לעבוד בבניין צריך לשנות ולקדם טכנולוגיות, אבל אף אחד במדינה לא ישנה, ביוזמתו, טכנולוגיות כל עוד הפועל הערבי מצוי בשוק. שמואליק מוצא דווקא כמה "דברים חיוביים" באינתיפאדה. למשל? למשל, שיתוף פעולה הדוק בין הישובים ובינם לבין צה"ל וכוחות הבטחון, קשרים הדוקים וטובים מאוד עם כל הגורמים, תגובה מהירה ביותר של הגורמים.

עקיבא לנדאו, מזכיר קיבוץ מגדל עוז, נשאל מה לדעתו הפתרון למצב שהתהווה בעקבות האינתיפאדה. "זוהי דעתי האישית. אינני מייצג ואינני מתיימר לייצג מישהו", אמר,
נאמרו גם דברים שמבחינת גוש-אמונים גובלים בבגידה. אך פלא הוא שח"כ חנן פורת, שמתגורר ב"גוש" ושסירב לשבת על במה אחת עם הרב בנימין פרומן מתקוע על שנפגש עם פייסל אל חוסייני, לא עזב את "הגוש" בגלל הדברים שהשמיע סטיב, חבר קיבוץ ראש צורים, גם הוא בוגר ישיבת "מרכז הרב".

סטיב, יוצא ארה"ב, מחזיק זה זמן רב בדעה, שהפתרון האחד והיחיד לבעיית האינתיפאדה הוא הפתרון שעליו יסכימו שני הצדדים, היהודי והערבי, בשיחות ביניהם. סטיב גורס כי יש לקיים שיחות ישירות עם הפלשתינים, כלומר עם נציגים המקובלים עליהם, לרבות אש"ף. "יתכן", אמר למראיין, "שלפני 20 שנה לא היתה אומה פלשתינית, עכשיו יש, ובזה יש להתחשב".

על השאלה אם במסגרת הסדר עם ערבים יש לפנות גם את גוש עציון, השיב סטיב, חד וחלק: "מכיוון שיש לי עניין בפתרון של שלום והדרך היא ויתורים הדדיים, ברור שאני עלול לאבד דבר מאוד יקר לי". ועוד: "אינני מנותק מהעם ומנציגיו, שהם נציגי, לכן נראה לי, שעם כל הכאב והצער, מה שיושג יהיה מקובל עלי. ברור שיצטרכו לשכנע אותי בצדקת הדברים ואינני יודע כיצד אגיב. באמת אני רוצה את כל ארץ-ישראל המערבית כחלק מן המדינה, זוהי דעתי האישית, מצד שני ברור לי שנצטרך לוותר על מקומות המאוכלסים בערבים בלבד ... ברור שהייתי רוצה את ביתי, יותר מכל, אולם יש הבדל בין הרצון לבין מימושו. בעוכרנו עומד מספרם הקטן והמועט של היהודים בארץ ישראל, כפי שאמר שר הבטחון יצחק רבין, ומצד שני אני לא רוצה ולא יכול לגרש ולהרוג את כל הערבים ...".

היו גם מי שהסתתרו תחת שמות בדויים או ראשי תיבות. אחד מהם, מ"ש, מצדד בפתרון אחד ויחיד ברוחם של כהנא וח"כ זאבי-גנדי. לדעתו "יש מספיק מקלעים ומספיק משאיות בארץ כדי לפתור את הבעיה". הוא מוכן להיות יותר "לארז'" ולספק לערבים גם מטוסים, "העיקר שיסעו לאינדונזיה או לגן המוסלמי. רק שילכו מכאן".

שושנה, שם בדוי, השביעה את עמיקם עם-שלם לבל ישתמש בראשי התיבות של שמה, כי כולם יזהו אותה מיד. דעתה חד-משמעית: "רק מדינה פלשתינית תסגור פה עניין, חוץ מ "הגוש", כמובן", והוסיפה: "רק שבעלי לא ישמע אותי". "הערבים", אמרה, "צריכים לקבל מדינה, בדיוק כמונו. אין מה לעשות זוהי מציאות".

מהיבט אחר טען ע"א (ראשי תיבות), שהאינתיפאדה היא רמז מן השמים שהעם צריך לחזור לאלוקיו, והוסיף: "אני לא פרימיטיבי ולא פאנאטי, אבל גם חרדים צריכים לשוב לשם. צריכה להיות חזרה בתשובה מוסרית. כמובן, עם שחזר לאלקיו, יהיה גם בעל נוכחות רחבה ועמוקה יותר בארץ ישראל".

הנוכחות בארץ-ישראל היא העניין המעסיק את ח'. לדבריו, אילו היו בארץ תשעה עד עשרה מיליון יהודים, אין ספק שהאינתיפאדה היתה נראית כאירוע מקומי, אולם לדאבוננו הגדול היהודים לא באים. ואשר לפתרון הסכסוך: "אני שונא לחשוב על כך", אמר, "אבל הפתרון הוא מדינה פלשתינית בעזה ובחלק מיהודה ושומרון, לא כולל "הגוש". הדברים הללו מפי אנשי גוש עציון עוררו מבוכה בקרב חברי המפד"ל, וביחוד בקרב הניצים, ובראשם השר אבנר שאקי.