האם לתת סנדוויץ' לחייל רעב?

לא קל להיות מתנחל דתי; חיי היום-יום מזמנים תהיות והתלבטויות. לאחרונה התעורר ויכוח בקרב המתנחלים סביב השאלה: האם לכבד במאכל ובמשקה את חיילי צה"ל המזדמנים ליישוביהם.

בגיליון רבני יש"ע מצאנו את הסוגיה הבאה: היות שבישובים (קרי: התנחלויות) מבקרים חיילים רבים, והתושבים חפצים לארחם ולכבדם בארוחה או בכיבוד קל, עולה השאלה: האם אין בנתינת אוכל ליהודי שאינו שומר מצוות משום "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שכן ידוע שלא יברך על האוכל.

הרב דב ליאור, ראש ישיבה בחברון, נדרש לסוגייה. ולאחר שצלל במים העמוקים של התלמוד והפוסקים קבע, כי אם אפשר לברך עבור החבר (החייל) או לבקש ממנו לברך - מה טוב, ובתנאי שלא תהיה כאן שום כפייה או אי נעימות. ואם לא מברכים, גם לא נורא.

הרב ליאור, בהסתמכו על רבנו תם, קובע כי האיסור של נתינת מאכל למי שלא יברך הוא מדרבנן (דברי חכמים) מפני שהאיש הרעב יוכל להשיג אוכל ולא לברך.

"לאור כל זה וכדי לטפח יחסי החברה, ובמיוחד בצבא בין חיילים שעלולים להיפגש יחד בשדה הקרב ואחד יצטרך להציל את חברו תוך סיכון עצמי, ראוי לסמוך על דברי רבנו תם ולכבד חיילים שאינם שומרי מצוות, במאכל ובמשקה", פסק הרב. העיקר שיהיה בתיאבון.