לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

חאווקין - הקוסם הלבן


מאת: נח זבולוני
פורסם: על המשמר | על המשמר - עמוד פנימי (עמוד 10) - 07/08/1981 (יום ששי)
חייו של חוקר וממציא התרכיבים נגד כולירה ודבר רצופים היו נדודים, הושטת עזרה לנגועי מגיפות, ועזרה לזולת. את אחרית ימיו הקדיש לחקר היהדות ואף את ירושתו ציווה למוסדותיה וישיבותיה.

כל אימת שמחלת הכולרה פוקדת מדינות או איזורים, נזכרים ביהודי הרוסי ולדמר (מרדכי זאב) חאוקין, שהמציא עוד לפני כ- 88 שנה תרכיב עם וירוס למניעת מחלה זו. חבקין, שהיה ידוע בכינויו "הקוסם הלבן" עמד בפרץ נגד מגיפת הכולרה שפרצה בהודו (1893), שם הקים מכון להדברת מחלה זו ושמו נישא בפי תושבי הודו ובעולם כולו. לאחר פרישתו מהמכון הקדיש עצמו לבעיה היהודית ולחינוך התורני. את כל הונו השאיר לטובת ישיבות ובתי-מלאכה יהודיים באירופה.

פרופ' ולדימיר מ. חאוקין נולד לפני 121 שנה (ב- 15 במארס 1860) בעיר פרילוקי, אוקראינה, למשפחה יהודית שהיתה ספוגת תרבות מערבית. אביו היה מפקידי הבארון יוסף גינזבורג (1812-1878), שהיה בין מייסדיה של "חברת מרבי השכלה בין יהודי רוסיה". ולדמר חאוקין נתייתם מאמו בהיותו צעיר לימים ומאחר שאביו היה טרוד הרבה בשליחויותיו של הברון, נתחנך ולדמר בלי השגחה מיוחדת, כילד בודד וגלמוד. את חינוכו התיכוני קיבל בגימנסיה העירונית של ברדיאנסקי. הוא היה תלמיד כשרוני והצטיין גם בכל ענפי הספורט.

בתום לימודיו התיכוניים, נתקבל לאוניברסיטה של אודיסה, שם למד פיסיקה ומתמטיקה והתמחה בזואולוגיה. למרות שהיה תלמיד מצטיין, גורש חאוקין מכתלי האוניברסיטה בגלל ריב שהיה לו עם הרקטור, אולם הודות להתערבותו האישית של מורו ורבו, הזואולוג והבאקטריאולוג הנודע איליה אילוץ מצינקוף (1845-1916) בעל פרס נובל לרפואה (1908), שראה בתלמידו ולדמיר חבקין כוכב עולה בשמי המדע - הורשה הסטודנט חאוקין לעמוד בבחינות הגמר ולקבל את התואר האקדמי.

פרופ' מצניקוף הפעיל פעם נוספת את מלוא השפעתו לטובת תלמידו היהודי חאוקין שהיה אהוב עליו ביותר. היה זה כשחאוקין עשה את שירותו הצבאי כחייל - סטודנט המשרת רק שנה אחת בלבד. חאווקין הועמד אז לדין צבאי, כשהוא נאשם בהתקפת חיילים רוסיים. חיילים אלה ניסו לשדוד בית יהודי ולערוך פוגרום ביהודי אודיסה. הסטודנט חאוקין עמד בראש קבוצת חיילים ליבראליים, שדחפו את החיילים הפורעים. חאוקין נפצע בקטטה זו בראשו, והועמד לדין צבאי. פרופ' מצניקוף הופיע לטובת חאוקין ולצד יהודי אודיסה. הופעתו של מצניקוף במשפט זה לצד היהודים חוללה מהפיכה שלמה בלבו של הסטודנט חאוקין, שהיה באותה תקופה רחוק מן היהדות ובגין תקרית זו התקרב לעם היהודי וליהדות.

הצאר אמר לא

עם גמר לימודיו האקדמאיים ושירותו בצבא הרוסי, הוצע לחאוקין להימנות על הסגל האקדמאי של אוניברסיטת אודיסה, אולם בתנאי שימיר את דתו ויעבור לדת הנוצרית. חאוקין לא אבה לשמוע להצעה "לאקונית" זו ולאות מחאה עזב את רוסיה.

בשנת 1888, בהיותו בן 28, בתמנה חאוקין לאסיסטנט של מוריס שיף, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת ז'נבה. משם הועבר למכון פאסטר המפורסם בפאריס ונתמנה לעוזרו של מורו ורבו הגדול פרופ' מצניקוף, שעבר בשנת 1888 מאודיסה לפריס על-מנת לעבוד במכון פסטר ושם נשאר עד סוף ימיו. לאחר מחקר ממושך במכון "פאסטר", גילה חאוקין תרכיב חדש עם וירוס נגד מחלת הכולירה. את הניסוי הראשון של התרכיב עשה חאוקין בגופו שלו ולאחר מכן בגופותיהם של אנשי רפואה ומדענים. ניסויים אלה שיכנעו אותו, כי גילה שיטה חדשה של חיסון יעיל נגד מחלת הכולרה. בשנת 1892, פרצה ברוסיה הצארית מגפת הכולירה עקב הרעב הקשה ששרר בארץ זו. המחלה הפילה חללים רבים וחאוקין, שהיה כבר מפורסם כמדען וכממציא התרכיב נגד המחלה, הציע את שירותו והיידע שלו לממשלת הצאר. אולם הצאר העדיף שהנגועים בכולרה ימותו כשעל שפתותיהם הם נושאים את התפילה ל "באטיושקה" הצאר, מאשר ליהנות מעזרתו הרפואית של יהודי, שסירב להמיר את דתו ולו יהיו הנוצרים המאמינים חייבים תודה.

בשנת 1893 פרצה מחלת הכולירה בהודו בת מאות המיליונים. גם שם הפילה המחלה חללים רבים ועצומים. השגריר הבריטי בפריז, הלורד דופרין, ששימש קודם-לכן כמשנה למלך הראשון בהודו והכיר את חאוקין, יעץ לממשלתו להזמין את המלומד היהודי להודו כדי לעמוד בפרץ ולהלחם בהתפשטות מגיפת הכולירה. חאוקין נענה להזמנה והחל בהזרקת התרכיב שלו לאוכלוסיית הודו. בתחילה נתקל חאווקין בקשיים. הילידים לא נתנו אמון באיש הלבן וסירבו להגיש את ידם למזרק שלו, אולם לאחר פעולת שיכנוע, הצליח חאוקין לרכוש את לבם ואמונם של ההודים והוא חיסן מספר גדול של אנשים, נשים וטף. כך "כבש" רובעים שלמים בערים הגדולות של הודו.

והתוצאות החיוביות לא איחרו לבוא. בין אלה שחוסנו, נדבק בכולירה כ-1 על כל 20. שמו של חאוקין הלך לפניו והילידים נעשו אליו יותר ויותר ידידותיים, עד כדי כך, שכינוהו בשם "הקוסם הלבן". במשך שנתיים וחצי עבד ללא לאות, מבלי לחוס על בריאותו. ומרוב עומס העבודה התמוטט ונאלץ לשוב לאנגליה.

תרכיב נגד דבר

לאחר 3 שנים הוזעק שוב חאוקין להודו, היה זה בשנת 1896, כאשר מגיפת הדבר פרצה בהודו. חאוקין נכנס במלוא מרצו למבחן החדש ולאחר עבודת מחקר מאומצת המציא תרכיב חדש עם חיידקים חלשים למניעת מחלת הדבר. את הניסוי הראשון לתרכיבו החדש שוב עשה חאוקין על גופו. לאחר מכן חיסן בתרכיב זה 152 אסירים הודיים מכלא בומביי. רק אחד מהם נדבק במחלת הדבר, אך הבריא. לעומת זאת, בקבוצת אסירים אחרת, שמנתה 173 איש שלא חוסנו, נדבקו 7 ו-2 מתו ממחלה זו. התוצאות החיוביות נתנו לחאוקין מרץ נוסף ונכונות לחסן את האוכלוסיה ההודית. בעיר פונג'ב חוסנו 186,797 איש ואילו 639,630 לא חוסנו. מתוך אלה שחוסנו מתו 184 ממחלת הדבר ומאלה שלא חוסנו מתו 29,623 איש. שיעור התמותה ממגיפת הדבר בהודו - הודות לתרכיבו של חאוקין - ירד מ-15 אחוז ל- 8. מאות אלפי תושבים הביעו את הערצתם לחאוקין והודו בפומבי כי את חייהם הם חבים ל "קוסם הלבן" חאוקין. בשנות מלחמת העולם הראשונה המליץ חאוקין על שימוש בתרכיב משולש נגד טיפוס הבטן, פאראטיפוס A ופאראטיפוס B. בתרכיב זה משתמשים עד היום בכל ארצות התרבות. בתרכיבו נגד הכולרה, השתמשו בהצלחה במגיפה שפרצה בשנת 1947 במצרים וכן גם בדרומה של ארץ-ישראל.

פרופ' חאוקין התיישב בהודו ושם פתח מכון למחקר מגיפת הכולירה והדבר. את המכון הנקרא על שמו ניהל במשך 20 שנה רצופות.

בשנת 1899 נערכה קבלת-פנים לכבוד המדען חאוקין מטעם "המכבים" בלונדון, בה השתתפו אנשי מדע בעלי שם עולמי. הם הביעו את הערצתם למלומד היהודי. הלורד ג'ילוסטר (1827-1921), מנתח אנגלי שהתפרסם בהנהגת האנטיספטיקה (מניעת זיהום) בניתוחים ונמנה על מניחי היסוד לכירורגיה המודרנית לבקטריולוגיה ולאימונולוגיה, הכריז במעמד זה על העבודה הכבירה של חאוקין, שהביאה תועלת עצומה להודו וממילא חייבת לו תודה האימפריה הבריטית כולה.

בהזדמנות זו הוסיף המלומד הבריטי ליסטר ואמר: "מכל הדברים המאוסים עלי הנעשים בעולם, אין דבר יותר מאוס מאשר השנאה לעם היהודי". אישיות אחרת במדעי הרפואה, המנתח הגדול הלורד מוינהאן, התבטא על חאוקין ואמר: "כבוד גדול הוא לי להכיר את האיש הגדול והדגול - פרופ' ארליך (שהמציא את התרכיב נגד מחלת העגבת), אבל את המקום הראשון ברשימת הגיבורים שלי תופס פרופ' חאוקין, מנצח מגיפת הכולרה. הוא משמש דוגמה לגיבור וגבורה במעבדה, אשר היא לא פחות חשובה מגבורה בשדה הקרב".

עטור תוארים ופרסים

חאוקין נשאר בהודו עד שנת 1915. בשנה זו הגיש את התפטרותו מהנהלת המכון. הממשלה הבריטית כיבדה אותו בתואר "חבר האימפריה הבריטית", כן הוענקו לו הודות לעבודתו המדעית מיספר גדול של תארי כבוד אקדמאיים חשובים. ביניהם: "חבר האגודה לטבע ברוסיה החדשה" (1885); האגודה לזואולוגיה בצרפת (1890); חבר כבוד של האגודה הרפואית בכלכותא (1894); חבר האגודה לרפואה ופיסיקה בבומביי (1898); חבר ההתכתבות לרפואה במינכן (1901); חבר כבוד במועדון הרפואי בכלכותה (1907); חבר ההתכתבות באגודה של יהודים אקדמאיים באמריקה (1917).

חאוקין זכה גם בפרסים חשובים, ביניהם: פרס של תורת הרפואה המעשית באוניברסיטת אדינבורג (1900); מדליית זהב של מרי קינגסלי אוניברסיטת ליברפול (1907). כן זכה בפרס הגדול של האקדמיה למדעים בפאריס (1909). בשנת 1929 נהיה לחבר כבוד של המכון הרוסי למאבק במחלות טרופיות.

עם פרישתו מהנהלת המכון שנקרא על שמו בהודו, הקדיש חאוקין את מיטב שנותיו ללימוד בעיית היהודים והדת היהודית. גם קודם לכן, בהיותו בהודו, הכריז בהזדמנויות שונות כי אף פעם לא שכח את סבל אחיו הנרדפים ברוסיה הצארית. אולם לאחר פרישתו מן המכון התמסר ללימוד בעיית היהודים והיהדות והגיע למסקנה חד-משמעית, כי לימוד התורה והדת היהודית שמרו על העם במשך כל שנות גלותו ועתידו של העם תלוי בהם.

את ההשקפות הדתיות שלו הביע חאוקין מעל דפי העתונות. את דעותיו פירסם ב "מנורה" הניו-יורקי וב "ג'ואיש כרוניקל".

חאוקין השתתף בוועידת השלום של ורסיי, עם עוד מנהיגים יהודים שהוזמנו לוועידה זו. הוא הכין תזכיר מפורש לנשיא הוועידה על מתן שיווי זכויות פוליטיים ליהודים המתגוררים בארצות מזרח אירופה.

בתזכיר דרש לתת רשות ליהודים לסרב לעבוד בשבתות ובחגים יהודיים; פיצויים ותמיכה ביהודי רוסיה; הכרה בזכויות ההיסטוריות של היהודים בפלסטינה (ארץ ישראל) להקים שם בית לאומי. האומות המאוחדות נתבקשו למלא אחר דרישות אלה, תוך פיקוח.

בשנת 1920 נבחר פרופ' חאוקין לחבר באגודת "כל ישראל חברים" (אליאנס). הוא ביקר בשנים 1926/7 בהתיישבות היהודית באוקראינה ובקרים, וסייר ברחבי רוסיה וסיביר. את רשמיו מסיור זה פירסם בבטאון האליאנס. בשנת 1929 נבחר כחבר ה "הילפספראיין" הגרמני - אגודת עזרה ליהודי אירופה. הוא אף ציווה את כל הונו ורכושו למוסדות אגודה זו.

בצוואתו ביקש חאוקין כי הקרן שתישא את שמו תהיה קודש לישיבות ובתי-מלאכה יהודיים. עשרות ישיבות גדולות, ביניהן גם ישיבת סלובוצקה המפורסמת, כיום ישיבת חברון בירושלים, נהנו מכספי עזבונו של חאוקין.

הוא נפטר ב-23 באוקטובר 1930, בהיותו בן 70. עתונות העולם הקדישה לזכרו עמודים שלמים. ה "טיימס" הלונדוני מ-28 באוקטובר כתב במאמר המערכת בין היתר: "במותו של חאוקין איבד המדע הבקטריולוגי את אחד מגדולי החלוצים שלו, הוא נמנה על קבוצה קטנה ומהוללת של חוקרים כמו קוק, פון ביארינג, אבירט, קיטאסאטו היפאני, אשר שרתו את הרפואה המודרנית".

ב- 22 בנובמבר 1931 נחנכה מצבה על קברו של פרופ' ולדמר (מרדכי זאב) חאוקין, שהוקמה מטעם ה "הולפספראיין" בבית הקברות היהודי בלוזאן שבשויצריה

דפים בנושא:
Powered By Click for details


על המשמר על המשמר - עמוד פנימי 1981
מודעה שהופיעה בעיתון יום קודם המבשרת על פרסום המאמר.

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: University of Geneva, ג’נבה, שוויץ (האוניברסיטה בה עבד חבקין עם שובו לשוויץ) (אוניברסיטת ג’נבה) | 25-28 Rue du Dr Roux, פריז, צרפת (מכון פסטר) | אודסה, אוקראינה | Acharya Donde Marg, Parel, מומבאי, הודו (Haffkine Institute - מכון חבקין בבומביי) | Avenue de Montchoisi 10, לוזאן, שוויץ (קרן חבקין - Haffkine Foundation)
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2018 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.