מה שאין מודיע "המודיע"

בטאונה של אגודת ישראל, "המודיע", החוגג השבוע מחצית יובל להופעתו כעתון יומי, נבדל משאר עתוני ישראל בתחומים רבים. נוסף על היותו העתון העברי היחיד, הרואה אור בירושלים, רואים את עצמם עורכי "המודיע" כממשיכי דרכו של "דאס אידישע טאגבלאט" הוורשאי, שנוסד בשעתו על ידי הרבי מגור.

בתוקף זה, ובתוקף מה שהוא רואה לעצמו כיעוד "לחנך" את הקוראים, נמנע עתון אגו"י מלפרסם רבים מסממני החיים המודרניים, בהיותם לגביו בבחינת "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". כך אין לו מדורי ספורט, מוסיקה, בידור ורדיו, אך מקדיש מקום נרחב לסיקור החיים הדתיים, עולם הישיבות ויהדות העולם.

על פי עקרון זה הוא לא פירסם מלה על ביקורה של ליז טיילור בארץ, דיווח בשעתו בשורות ספורות בלבד על פרשת הירצחה של רחל הלר. לעומת זאת, אין "המודיע" טומן ידיו בצלחת בכל הנוגע ל "מלחמות היהודים", וכאן הוא מתגלה כבטאונה הלוחם של אגו"י.

בשעתו, כאשר נוסד על ידי הרב יצחק מאיר לוין ז"ל, מנהיג אגו"י, היה מצבו של העתון בכי רע, והרב לוין נאלץ לעבור מנדיב לנדיב, כדי "לגייס" את הסכומים, שהיו דרושים לקיומו. היום יכול "המודיע" להרשות לעצמו לדחות מודעה גדולה של חברה מסחרית, המראה אשה אוכלת מרק, כשזרועותיה מכוסות ב ... שרוולים קצרים מדי. ומה עושה החברה, הרוצה למכור את מוצריה בבני-ברק? היא "מלבישה" את הגברת בשרוולים ארוכים יותר ...