צוואת הרופאה מסיביר

סיפר לנו הרב שלמה שטנצל מירושלים על טקס קבורה מיוחד במינו, שנערך לפני מספר ימים בעיר הבירה: לפני כמה שבועות פגש בירושלים עולה חדש מאחת הארצות אשר מעבר למסך הברזל. הלה השיח לפי תומו, כי בא זה עתה מ- "בית החיים" (בית הקברות). לשאלתו של הרב שטנצל "מה לעולה חדש ולבית הקברות ?" אמר לו שעשה שנים רבות כאסיר פוליטי באחד ממחנות העונשין אשר בסיביר. במחנה זה שימשה כרפואה ד"ר ש. היהודיה אסירה פוליטית אף היא.

כשנודע לה, כי הוא עומד להשתחרר, שאלה אותו לאן פניו מועדות לאחר שחרורו. אמר לה שבדעתו לנסוע לישראל. למשמע תשובתו ביקשה ממנו שיבוא להיפרד ממנה לפני צאתו. ביום המיוחל נענה לבקשתה ונפרד ממנה בלבביות ובדמעות. אז ביקשה ממנו הרופאה היהודיה שיעשה חסד עמה ויקח ממנה חבילה קטנטונת לירושלים ... בקשה זו היתה תמוהה בעיניו, כי מה לרופאה זו ולירושלים ? ...

משניאות לבקשתה נכנסה הרופאה לחדר המרפאה שלה ושהתה שם כחצי שעה. כשיצאה היתה ידה האחת חבושה בתחבושת. בידה האחרת החזיקה חבילה קטנטנה ובה זרת שקיצצה במו ידה. הושיטה לו את הצרור ואמרה: אני לא אזכה עוד להיקבר בעיר הקודש ירושלים. תיקבר-נא שם לכל הפחות, אחת מאצבעות ידי ...

השבוע קיים העולה החדש את צוואת הרופאה היהודיה ממחנות העונשין של סיביר ...