גלריה: נח זבולוני סיפור חיים - 1910-1924 - חלק א

הקלטת אודיו: ראיון שנערך בשנת 2002 - רנ"ז בגיל 92 - ע"י יובל מלמד שהיה תלמידו של נח זבולוני.

בחלק זה מתחיל רנ"ז לדבר על ילדותו בעיירה קוידנוב שברוסיה הלבנה

ניתן לראות את הטקסט המצורף להלן בסרט הוידאו על ידי הפעלת כפתור הכתוביות (CC)

(מוצג במצב של FULL SCREEN של סרט הוידאו)


[00:04] נח זבולוני: אומרים אצלנו שמק'נשקופ

[00:08] אסתר זבולוני: תשמעו, אין לכם, כשהוא מספר לכם, להקליט אותו ?

[00:13] יובל מלמד: מקליטים.

[00:14] אסתר זבולוני: ממתי התחלתם?

[00:15] יובל מלמד: ברגע זה.

[00:16] נח זבולוני: עכשיו, מקליטים.

[00:17] יובל מלמד: נשמע את ההיסטוריה ואת הכול, היום מקסימום בספרים אפשר לקרוא על זה, אבל לשמוע את זה עדות חיה, אין.

[00:26] אסתר זבולוני: מי שאל אותו? למה הוא לא כתב ספר? למה הוא לא כותב? מי זה ששאל אותך?

[00:32] נח זבולוני: מי לא ?! מי לא ?!

[00:37] יובל מלמד: ספרים! מה זה ספר?

[00:39] אסתר זבולוני: יש בינינו ...

[00:41] יובל מלמד: טלפתיה.

[00:42] נח זבולוני: [צוחק] אנטיפתיה..

[00:49] נח זבולוני: אצלנו. רק תאריך. בישיבות, אבל למשל ....

[00:54] יובל מלמד: התחלת עם סבא שלך. ברוסיה מה קרה?

[00:57] נח זבולוני: ברוסיה, אחר-כך היה, איך זה נקרא...

[01:06] אסתר זבולוני: אתמול ראיינו אותנו, שנינו, מג'וינט. אנחנו בעמותה. הם באו. בא אחד הראשי מהג'וינט, ששמה הוא [עושה] את כל הכנסים, הוא אחראי.

[01:30] נח זבולוני: רק תאריך לועזי.

[01:33] יובל מלמד: מה עשו הרוסים?

[01:35] נח זבולוני: אז היה שם הצאר.

[01:44] אסתר זבולוני: הוא סיפר שקרא שני עיתונים. ושהציעו לנו. היה לנו קרוב שהוא נפטר, שהוא גם כן בא ארצה, ופעם בזמן המלחמה הוא נשלח על ידי הג'וינט.

[02:00] נח זבולוני: זה אשתו של אפרים שך, היא הבת של אשתו השניה. הוא היה תלמיד של הרב ברוך בר, תלמיד חכם היה. הוא היה נציג כרמל מזרחי בניו-יורק.

[02:21] יובל מלמד: כרמל מזרחי. היקבים?

[02:23] נח זבולוני: כן. היה תלמיד חכם גדול. עשיר. אז כשנסגר העיתון, כשנסגר "חרות", מקודם סגרתי "המשקיף", ואחר-כך סגרתי את החרות. אז נשארתי בלי פרנסה. אז, הוא היה מראשי המזרחי, אז הוא רצה [לסדר לי עבודה]. אמרתי לו: "חביבי, אני כמו... לא אמרתי "קטלן". כי לא כתוב בגמרא.

[03:05] יובל מלמד: אשה חובלנית?

[03:06] נח זבולוני: לא. חובלנית זה על סנהדרין ^{[ * ]} . אבל לא כתוב קטלנית. מי אומר קטלנית? רש"י אומר קטלנית. אבל הגמרא. זה אמרתי גם כן דבר מעניין, אמרתי: "הראשונים חסו על כבוד האישה, לא קראו אותה קטלנית. המחלוקת בשני או בשלישי, לא תינשא, המחלוקת אם בשני [אחרי שבעלה השני נפטר] לא תינשא או בשלישי. ככה כתוב בגמרא ביבמות.

[04:04] יובל מלמד: אתה זוכר מה היה? כמו סלקציה כזאת ? [מתכוון לילדותו ברוסיה]

[04:10] נח זבולוני: אסור היה ליהודים להחזיק אדמות, אז הוא היה צריך למכור [סבו של נח זבולוני]. מכר את זה ב "קרילאווה", קרילאווה היה [מקום] ליד קוידנוב. היה שמה אדמה שלנו, אז הם יכלו למכור. ואח"כ זה היה בחכירה. הסבא לקח בחכירה. שמואל זבילביץ'. הוא לא היה מי יודע "תלמיד חכם". מה שאני יודע עכשיו, גם אבא שלי לא היה תלמיד חכם. אבא היה הולך בשבת לבית-הכנסת, היה לוקח אותי. איזה מנין, לא היה בית-כנסת ברחוב שלנו.

[05:00] יובל מלמד: בקוידנוב ?

[05:01] נח זבולוני: בקוידנוב.

[05:02] יובל מלמד: כשאתה נולדת, סבא שלך היה חי ?

[05:04] נח זבולוני: זיכר [וודאי] !

[05:06] יובל מלמד: לא ידעתי.

[05:08] נח זבולוני: סבא שלי היה יותר מ-90, ולסבא שלו היו כל השיניים, וכל האוזניים, ובבוקר, מה הוא אכל? לארוחת בוקר, לחם שחור. [נראה שרנ"ז מדבר על סבא שלו, ולא על הסבא של סבו]

[05:31] יובל מלמד: לחם רוסי כזה. כפרי.

[05:36] נח זבולוני: לא כפרי. שמה כל אחד אפה לחם. אמא שלי הכינה לנו לאכול. אז ביום רביעי, למשל, היה עד יום השבת, "הדייזה" עיסה. שמונה לחמים, תשעה לחמים. בצק. ואצלנו היה תנור. כל אחד היה תנור. למשל במטבח התנור, כמו של אופים. היו מכניסים שם את הלחמים, ולשבת היו אופים חלות. גם כן. כמעט לא היה שם, לא מכרו לחם בעיירות קטנות, כל אחד אפה לעצמו. גויים - וודאי, איכרים וודאי. ושם כל אחד טחן, לא היה שקונים קמח.

[07:00] יובל מלמד: עשו הכל בידיים.

[07:02] נח זבולוני: לא. גם היה שמה טחינה גם כן. איך זה נקרא? פה בקרית משה.

[07:15] יובל מלמד: אנג'ל.

[07:16] נח זבולוני: לא. מול אנג'ל.

[07:19] יובל מלמד: ברמן?

[07:27] נח זבולוני: עושים קמח. נו, איך זה נקרא? טחנת קמח! נו! יש טחנת קמח על ידי מים, וטחנת קמח על ידי חשמל, אתה לא יודע מה זה הבית הזה הגדול [מדובר על טחנת הקמח אשר בשכונת קרית משה]. אתה לא יודע ?

[08:08] יובל מלמד: מול אנג'ל שמה. אבל היום זה הכל חשמלי שם.

[08:12] נח זבולוני: היום חשמלי. אבל, משם מעבירים למשל את הקמח לאנג'ל, לא בשקים. אלא דרך ארובה כזאת. מלמעלה. אתה לא ראית את זה ? הבית הזה. פה אנג'ל, ומצד זה יש בית גדול.

[08:38] יובל מלמד: אתה זוכר, יש עוד זכרונות מהמשפחה היותר עתיקה? יש איזה שושלת. משהו? אתה יודע מה המקור?

[08:50] נח זבולוני: המקור. אני לא יודע. זבילביץ', אני אגיד לך. אני עזבתי את הבית שלי, הייתי בן 14, ולא התעניינתי.

[09:09] יובל מלמד: בגיל כזה עוד.

[09:11] נח זבולוני: ובפרט שמה. שמה למדתי ב "חדר". ואחר כך בבית ספר רוסי.

[09:19] יובל מלמד: איפה. בקוידנוב?

[09:21] נח זבולוני: בקוידנוב. כן.

[09:24] יובל מלמד: אז בעצם כשנולדת שם, אז מה.. כמה היו ?

[09:29] נח זבולוני: אני לא נולדתי בקוידנוב. נולדתי בקמינקה.

[09:31] יובל מלמד: בסדר. אחרי שעברתם. כמה היו במשפחה בעצם ?

[09:34] נח זבולוני: תשעה ילדים.

[09:36] יובל מלמד: וחוץ מהם היה עוד? דודים? או משהו כזה, בסביבה?

[09:40] נח זבולוני: כן. יש שם אחות של אבא.

[09:46] יובל מלמד: גם בקוידנוב?

[09:47] נח זבולוני: בקוידנוב. כן. וברזובסקי, משפחת גור

[09:54] יובל מלמד: זה מהמילון.

[10:00] נח זבולוני: והיו שם, כשאנחנו, בקוידנוב היינו עניים. הייתה לנו מכולת, ואבא חולה. אבל כשהיינו בפולווארק - באחוזה,

[10:15] יובל מלמד: בקאמינקה?

[10:16] נח זבולוני: בקאמינקה ובקרילווי. בעיקר קרילווי. ר' שמואל קרילווי, היה יהודי ידוע. היה "מלמד" אצלנו, בכפר, "מלמד" לוקחים. אתה יודע מה זאת אומרת. לא שלחו את הילדים לעיר. לקחו את המלמד, והוא היה חי על חשבון הבעל-בית, יושן, ו"קנלט" מרגל לרגל. אומרים "שוונץ מלמד" - יש, על "מלמד"- לא מלמד המשפחה - קנלט בין רגל לרגל. הוא מלמד בין רגל לרגל





תודה מיוחדת לניר אוורבוך על המרת קסטות האודיו לפורמט דיגיטלי.